<h1>הלכ' ס"ת לר"י אלברצלוני</h1>
<h2>דף ב:</h2>
ובריש מסכ' מגלה [ב' ע"ב] גרסינן אמ' ר' ירמיה בר אבא ואי תימ' ר' חייה בר אבא מנצפ"ך צופים אמרום ואקשי' צופים [ולא משה והכתיב] אלה המצוות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה [ועוד האמר ר'] חסדא מם וסמך שבלוחות ב[נס] היו [עומדין אין מהוה] ולא הוו ידעי הי באמצע תיבה [והי בסוף תיבה] ואתו צופים תקינינהו ואמרו פתוחין בראש תיבה ובאמצע תיבה סתומין בסוף תיבה והדר אקשינן סוף סוף אכתי אלה המצוות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה פיר' והרי התקנה הזאת חידוש ומפרקינן כולהו מהוה הוו ומסורת ממשה רבינו היא אלא שכחום וחזרו ויסדום פיר' הצופים חזרו ויסדום. ומקצת התלמידים שאל' על עסק הסימן שהוא מנצפ"ך וכך אמר אם על סדר אותיות הוה להו לסמוני כמנפ"ץ והראתי לי בו טעם מסבארא שכיון שהמסורת הזאת שכחום אבותינו וחזרו הצופים ויסדום נקראו על שמן כל מי שיגע בדבר נקרא על שמו וזה הסימן שכתבו חכמים כסדר הזה מנצפ"ך כלומ' שדבר זה נשתכח וחזרתה ולמדתה אותה מן צופים ואחר ימים הרבה מצאתי תשובה לרבינו שרירא גאון ורבנו האיי גא' ז"ל וכך אמרו אבל אשר אמרתם למה לא שמו רבותנו סימן שלהם על הסדר כמנפ"ץ כך שמענו כיון שהשמועה כך צופים אמרום שמו את הסימן מנצפ"ך כלומ' מן צופיך באו אלה ומצאתי עיקרא דהאי סברא לבני מערבא במסכת מגלה [פ"א ה"ט] והכין גרסי כל האותיות הכפולין באלף בית כותב את הראשונים בתחלת התיבה ובאמצע התיבה ואת האחרונים בסופה ואם שינה פסל משום ר' מתייה בן חרש אמרו מנצפ"ך הלכה למשה מסיני מהו מנצפ"ך ר' ירמיה בש' ר' שמואל בר רב יצחק מה שהתקינו לך הצופים ומאן אינון אילין צופין מעשה ביום סגריר שלא נכנסו חכמ' לבית הוועד ונכנסו התינוקות אמרין אתון נעביד בי וועדה דלא יבטל אמרין מהו הדין דכתי' מם מם נון נון צדי צדי פי פי כף כף ממאמר למאמר מנאמן לנאמן מצדיק לצדיק מפה לפה מכף לכף מכף ידו שלהקב"ה לכף ידו שלמשה וסיימו אותן חכמים ועמדו כולם בתורה בני אדם גדולים אמרין ר' אליעזר ור' יהושע הוון מנהון ר' ירמיה בשם ר' חייה ברבא ור' סימון תרויהון אמרין תורת הראשונים לא היה לא הא שלהם ולא מם שלהם סתומין ה0א סמך סתום ר' סימון ור' שמואל בר נחמן תרויהון אמרין אנשי ירושלם היו כותבין ירושלם ירושלימה ולא היו מקפידין ודכותה צפון צפונה תימן תימנה.
<h2>דף ח:</h2>
הדה אלמשנה שנינו אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון ותפילין ומזוזות אינן נכתבין אלא אשורית רבן שמעון בן גמליאל [אומר] אף בספרין לא התירו שיכתבו אלא יונית הא לענין טומאת ידים ולתפרן בגידין זה וזה שוין וספרין הנכתבין בכל לשון מטמאין את הידים והרי שנינו במסכת ידים [פ"ד מ"ה] מקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא וכתב עברית כולן אינן מטמאין את הידים עד שיכתבו אשורית על הספר בדיו והעמדנו הא והא בגופן שלנו שהן צורת כתב אשורית ופירקנו רב אשי אמ' משנתינו בכל הספרים שלמקרא וכי תנן ההיא דידים בשאר ספרים זולתי ספר תורה שאין מטמאין את הידים עד שיכתבו אשורית ור' יהודה דתניא ספרים נכתבין בכל לשון ורבותינו לא התירו שיכתבו אלא יונית ותניא אמ' ר' יהודה אף כשהתירו רבותינו לא התירו אלא בספר תורה משום מעשה דתלמאי המלך ופיר' תרגום שכתבו מקרא כגון יגר שהדותא ובמגלה ונשמע פתגם וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן נמצאת אומר שלש מחלקות בדבר לרבנן כל הספרים שלמקרא נכתבין בכל לשון ולרבן שמעון בן גמליאל לא התירו בכל הספרים עם לשון הקדש אלא יונית ולרבותינו ולר' יהודה כל הספרים של מקרא זולתי ספר תורה אינן נכתבין אלא בלשון הקדש וכשהתירו יונית לא התירו אלא ספר תורה. ותפילין ומזוזות לדעת הכל אינן נכתבין אלא אשורית ובלשון הקדש אבל מגלה לדעת הכל אינה נכתבת אלא אשורי' אבל רבן שמעון בן גמליאל מתיר כתב יוני לכל והלכה כמותו ומותר לקרותה בלעז ללעוזות והיא שכתובה אשורית ולענין פסאקא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרין לא התירו שיכתבו אלא יונית אמ' ר' אבהו הל' כרבן שמ' בן גמ' ואמ' ר' חייא בר אבא אמ' ר' יוחנן הינו טעמ' דרבן שמעון בן גמליאל דכתי' יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם מיפיותו שליפת יהו באהלי שם והינו כתב יון דכתי' בני יפת גמר ומ' ומד' ויון וג'.
<h2>דף טז:</h2>
ובשבת דגרסינן או שכתבה כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה או שכתבה שלא בדיו או שכתב את האזכרות בזהב הרי אילו יגנזו ובמסכת ספרים [עי' פ"א ה"י] בריתא כתיב ספר שכתבו כמין שירה שירה שכתבה כמין ספר לא יקרא בו ואי זה הוא ספר שכתבו כמין שירה כגון שירת הים ושירת דבורה רצוף שעשה מסורג מסורג שעשאו רצוף לא יקרא בו ואי זה רצוף זה שכתוב כהילכתו מסורג כגון האזינו וספר תילין איוב וממשלות ושמעינן מינה תיקון שירת האזינו (שתהא) שצריכה להיות מסורגת לשני סטרים ומקצת רבואתא אמ' בה טעמ' דמסתבר וכך אמר מה טעם דשירת האזינו נכתבת שני סטרים כעדת הלויים שהן עומדין לכאן ולכאן בשיר ובשני עולמות וסייעתא לזה הטעם לפי ששירת האזינו היא שירה שלמוספי שבת דגרסינן בפרק יום טוב שלראש השנה [ל"א ע"א] במוספי דשבתא מאי אמ' רב חנן בר אבא אמ' רב הזי"ו ל"ך ובאגדתא דקהלת אמרי ר' יוסי ביר' אבון בש' ר' שירת הלויים אין פוחתין אותה מששה קריות ומהו סימנה הזי"ו ל"ך ולעניין שירת הים גרסינן בפרק מגלה נקראת [ט"ז ע"ב] אמ' ר' חנינא בר אבא דרש ר' אלעאי איש כפר תמרתא כל השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה מאי טעמ' אמ' ר' אבהו כלומ' אין תקומה למפלתן ובפרק בני העיר [ה"ז] פרישו בני מערבא הא דאמרינן הכא כל השירות בשירת הים ושירת דבורה בלבד דגרסי' התם בהדיא ר' זעירא ר' ירמיה בשם רב שירת הים שירת דבורה נכתבין אוריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אוריח עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אוריח על גבי אוריח ולבינה על גבי לבינה כל בניין דכן לא קאים מה היא כדון למצוה לעיכוב פיר' עד כען שמענן שזאת התקנה צריכה שתהא כעניין הזה למצוה ועדיין צריכין אנו לשאל אם כתב בדאיעבד שלא כדרך הזאת מאי מעכב את המצוה או אינו מ עכב אמ' ר' יוסי לר' חנניה בר אחוי דרב הושעיה (נכיר) [נהיר] את כד הוינן קיימון קודם חנותיה דרב הושעיה חביבך ועבר רבא בר זבדא ושאלנן ליה ואמ' בשם רב לעיכוב ושמעינן מיהא שמעתא שאם שינה בשירת הים ובשירת דבורה ובבני המן ובמלכי כנען פסל ומעכב המצוה ואיתה נמי באגדתא דקהלת רבתי ומקצת רבואתא פריש טעמה דשירה וכן אמר[י] ויש בשירת הים שלשה עשר פתח כנגד שנים עשר דרכים שנקרע הים לשנים עשר שבטים ואחד כנגד שכינה וראש הדף יתחיל בו חמש שטים וסימניך הבאים ביבשה ייי מת במצרים אז ישיר בראש שיטה וסופה ויאמרו עשרה מילין בשיטה כנגד עשרת הדברות ורבינו [יהודאי ג' ז"ל] אמר אילו הן ראשי שורות שלשירה אז, לאמר, ורוכבו, לישועה, אבי, שמו, שלישיו, אבן, ייי, קמיך, אפיך, נוזלים, אויב, נפשי, ברוחך, אדירים, כמוכה, פלא, בחסדך, קדשך, אחז, אדום, כל, ופחד, יעבור, קנית, לשבתך, ידיך, בא. וצריך לשלשו ויהיה סתום בתחל ובתכל ובתוך אריח על גבי לבינה והני ראשי שורות אשר כתב רבינו [יהודאי] עיקרה בספר תאגי ואם לא יעשה הסופר כתקנה הזאת לא יתכן לו שיעשה אוריח על גבי לבינה ולבינה על [גבי אוריח].
<h2>דף יז.</h2>
ואסור לכתוב ספר תורה או מזוזה או מגילה אלא על הספר בדיו. מגלה מדגרסינן בפ' הקורא את המגלה למפרע היתה כתובה בסם בסקרא בקומוס ובקלקנתום על הנייר ועל הדפ' לא יצא עד שתהא כתובות בדיו על העור ואמרינן סם סמא קומוס קומא קלקנתום אמ' רבא חרתא דאושכאפי על הספר בדיו מנא לן אמ' רבא אתיא כתיבה כתיבה כתיב הכא ותכתב אסתר המלכה וכתי' התם ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדב' האלה ואני כותב על הספר בדיו והוא הדין לספר תורה ולעניין מזוזה תניא בספרי דבי רב [ואתחנן ל"ו] וכתבתם על הספר בדיו אתה אומר על הספר בדיו או אינו אלא על האבנים הרי אתה דן בלשון הזה ואני דן בלה"ז ובעל הדין עמד לחלוק ולומר נא' כאן כתב ונא' להלן כתב מה כתב שנא' להלן על האבנים אף כתב שנ' כאן על האבנים וחילפתי ובטל החילוף וזכיתי לדין תחלה נא' כאן כתב ונאמ' להלן כתב מה כתב של להלן על [הספר בדיו] אף כתב שנא' (להלן) [כאן] על הספר בדיו ולא שרי למיכתב ספר תורה אלא או בלשון הקדש או יונית דאמר' בפרק מגלה אין בין ספרין רבן שמעון בן גמליאל אומ' אף בספרין דת' לא הותרו שיכתבו אלא יונית... אמ"ר יוחנן הל' כרב...
שנינו בפ' הקורא את המגלה למפרע בעניין מגלה היתה כתובה בסם בסיקרא בקומוס ובקלקנתום על הנייר ועל הדפתרא לא יצא עד שתהא כתובה אשורית בדיו על העור. והוא הדין לספר תורה שאם כתבו בכל הני סממאני או על מחאקא או על דפתרא אינו מוציא מידי חובה ובבריתא דספרים [פ"א ה"א] כתיב הלכה למשה מסיני שתופרן בגידן וג' הלכה למשה מסיני שכותבין בדיו על גבי העור והרי המקרא מסייע ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו.
<h2>דף יח:</h2>
[א]סור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב חוץ מתפילין ומזוזות דגרסינן בפ' הקורא את המגלה למפרע גופה אמ' רבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנן אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב ומותבינן עליה מיהא דתניא אמ' ר' שמעון בן אלעזר מעשה בר' מאיר שהלך לעבר שנה באסיא ולא היה שם מגלה וכתבה מלבו וקראה ומפריק ר' אבהו שאני ר' מאיר דקאים ביה ועפעפיך יישירו נגדך כלומ' שהוא בקי בחסירות וביתירות ובכל ענייני ספרים על פה גמרא גמיר להו ואמ' ליה ר' אמי בר ברכיה לר' ירמיה מדופתי מאי ועפעפיך יישירו נגדך אלו דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו מיושרים הן אצל ר' מאיר ר' חסדא אשכחיה לרב חננאל דקא כתיב ספרים שלא מן הכתב אמ' לו ראויה כל התורה כולה להיכתב מפיך אלא אמרו חכמ' אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב ואמרינן מדקאמ' ליה ראויה כל התורה כולה להיכתב מפיך מכלל דמיושרין הם דברי תורה אצלו כר' מאיר פיר' ומה טעם אסר עליו לכתוב שלא מן הכתב והא ר' מאיר כתב ומשנינן שעת הדחק שאני אע"ג דשמעינן מיהא שמעתא דהיכא דאיכא חכם גדול דבקי בחסירות ויתרות ודברי תורה מיושרין אצלו כר' מאיר וליכא גביה ספרים לאיכתב מִינַיהו שרי ליה למכתב וכי שארו ליה למכתב לא שארו ליה אלא ספרים אבל ספר תורה לא מצינן אדם [שה]יה בו כח למכתב ספר תורה שלא מן הכתב דהא ר' מאיר מגלה הוא שכתב ורב חננאל ספרים קא כתיב ולא ספרי תורות שכן דרכן שלרבותנו שלא לומר על ספרי תורות ספרים ולא לקרות ספר תורה ספר סתם וכי מעיינת משכחת לה ושאר ספרים דאמרינן הני מילי בדורות ראשונים דהוו חכימין בכל ענייני ובקיאין בחסירות ויתירות ובכל מילי דסופרים אבל בזמן הזה אין אדם רשאי לעשות כן ואפילו בשעת הדחק אסור דאין אנו בקיאין בחסירות ויתירות דהכי גרסינן בפר' האשה נקנת [קידושין ל' ע"א] לפיכך נקראו הראשונים סופרים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה שהיו אומרין ואו דגחון חציין שלאותיות שלספר תורה דרש דרש חציין שלתיבות והתגלח דפיסוקין עי"ן שליכרסמנה חזיר מיער חצי אותיות שלספר תילין והוא רחום יכפר עון דפיסוקין בעי רב יוסף ואו דגחון מהאי גיסא או מהאי גיסא אמ' ליה אביי וניתי ספר תורה ונימנינהי מי לא אמ' רבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנן לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום אמ' ליה אינהו בקי[אין] בחסרות ויתירות ואנן לא פקיעינן בעי רב יוסף והתגלח מהאי גיסא או מהאי גיסא אמ' ליה אביי הכא ודאי פיסוקי נינהו מיהא ליתיב ולמני אמ' ליה בפיסוקי נמי לא פקיעינן דכי אתא רב אחא בר אדא אמ' במערבא פסקי ליה להאי קרא לתלתא פסוקי ויאמר ייי אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן וג' [ובפרק במה טומנין (שבת מ"ט ע"ב) איבעי ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא הוא או לא] לפיכך צריך הסופר לכתבו ביראה וברתית ולידע כי מלאכת שמים היא ולהזהר שלא לכתוב אלא מספר מוגה ובדוק דאע"ג דקימ' לן דיש אם למקרא אפילו הכי המסורת שבידנו צריכין אנו להתחזק בה בכל יכלתנו שלא לעבור חוס ושלום על מאי דכתי' לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו וכולי האי ואולי ננצל מעונש הטעות מקל וחומר מהסופרים הראשונים שהיו בקיאין בחסירות ויתירות והיו דברי תורה מיושרין אצלן כגון ר' מאיר וחביריו אפילו הכי היו מפחדין ומרתיעין ממלאכת שמים ויריאין עד למאד מן העונש אנו העניים העלובים על אחת כמה וכמה.
<h2>דף יט.</h2>
הלכות ס"ת שקולפין ממנו לשם תפילין שמענו שחוזרין ומעבדין אותו בעפצא ובלא ספק אי איפשר לו בלא מלח והוה ליה מליח וקמיח ועפיץ. ובמסכת גטין בפ' המביא [י"ט ע"ב] תניא בעניין ההוא גברא דעל לבי כנישתא שקל ספר תורה יהב לה לדביתהו אמ' לה הא גיטיך אמ' רב יוסף למאי ניחוש ליה אי משום מי מילין הא קימא לן דאין מי מילין על גבי מי מילין ופיר' מי מילין מיא דעפצא שמעת מינה שכל גויל שלספר תורה עפיץ הוא ולא הוצרכתי לברר כל העיקרין הללו אלא כדי להסיר השיבוש שנמצא בפרשת ואתחנן דר' שמו' גאון שתהו בו רבים והגויל הזה אם לספר תורה מעבדין אותו אין מקלפין ממנו כלומ' דבענן שיהו עבים כדי שיהו הקיפו כאורכו שהעורות שלספר תורה כל אימת דהוי עבים טפי מעלו דהא רב אחא בר יעקב [ב"ב י"ד ע"א] כשעשה הקיפו כאורכו בעורות שלעגלים כתב הילכך הרוצה לעשות גוילין לספר תורה צריך שיקח את העורות וישיר את השיער שלהן במה שירצה ולעבדן במלח וקמח ועפצא ואם עשה כן כשירין לכתוב עליהן ספר תורה ואם חיסר בעיבודן משלשה דברים הללו כלום לא מיבעיא ספר תורה דלא כשירין ליה אלא אפילו מגלה אסור לכתוב עליהן ואם כתבה עליהן פסולה שכן שנינו [מגילה י"ז ע"א] לעניין מגלה על הניי[ר] ועל הדפתרא לא יצא ומפרשינן בגמ' דפתרא דמליח וקמיח ולא עפיץ הלא תראה ותבין שלא חסר מדפתרא אלא עפצא בלבד ופסלו אותו מלכתוב עליו מגלה כל שכן חיפא שהוא חסר עפצא וקמחא וכל שכן מצה שנקרא בטיית רק שאינו מעובד מאחד משלשה דברים הללו ומה מגלה אינה כשירה עד שתהא כתובה אשורית על העור והוא הגויל שפירשתי אותו ספר תורה האמור לא כל שכן שלא יוכשר לכתבו על אחת מן העורות השלשה שהיא מצה ו[חיפ]א ודפתרא לפיכך צריך אתה להיזהר מיכן ואילך שלא תסבור כי הקלף שאמרו רבותינו הוא רק הנקרא מצה היא טעות גדולה והינו דתנן במסכת כלים [פי"ז מט"ו] העושה כיס מעור [ה]מצה ומן הנייר טמא שהמצה הינו רק וה[ניי]ר שעיבדו שלם בשלשה מינין הללו הוא הגויל ומצוה מן המובחר לספר תורה אם הניחו שלם וכתב עליו בכל חוקי הגויל ואם קלף ממנו הקלף שלו וכתב עליו ספר תורה בשעת הדחק בדאיעבד כשר הוא לקרות בו שמלאכתו פשוטה ולא הטריחו חכמים בשיעור והינו קלף שאמרנו בתלמודינו [ב"ב שם] שאלו את רבי שיעור ספר תורה בכמה [א]מר להן בגויל ששה טפחים ובקלף איני יודע וכן מה שאמרו בתלמוד ארץ יש' [מגילה פ"א ה"ט] ובקלפים לא נתנו חכמים שיעור פיר' דהוו להו קלישי ולא מצי הסופר לשער הקיפו כאורכו וכן לעניין הדפין במעוט וברוב כאשר אני עתיד לפרש לפנינו ומר רב מתתיה גא' ז"ל נמי פריש הכי אמר להן בגויל ששה טפחים בקלף איני יודע שהקלף דק הוא ואינו הווה ששה טפחים וכללו שלדבר הקלף שכותבין עליו פרשיות שלתפילין הוא שאמר עליו רבינו הקדוש בקלף איני יודע והוא שהתירו [חכמים] לכתוב עליו מגלה וספר תורה בשעת הדחק בזמן שאינו מוצא לכוין ולשער מלאכת הגויל שהיא קשה. אבל העור הנקרא רק ליכא למן דשרי למכתב עליו מגלה כל שכן ספר תורה וכל ספר תורה ומגלה שתמצא כתובה על עור המצה שהוא רק אינן מוציאין מידי חובה ואסור לקרות בהן בצבור ושמא מעוטי תורה או נמי קראיין ועמי ארץ כתבו אותן. ואם תמצא לומר תלמיד חכמים כתב [או]תן שמא בטעות הורוהו ולא ידע מלאכת העור ופסולן והכשי[ר]ן שאין לנו לשנות ממה שלימדונו רבותינו ואפילו מזוזה נמי לא מיבעי למכתבה אלא דוכסוסטוס שלגויל והרי אתה מוצא המזוזות הישנות כולן על הגויל שחכמים ראשונים כתבו אותן כהוגן אבל האי עור מצה איני יודע לו הכשר לכלום לא לספר תורה ולא לתפילין ולא למזוזות ולא למגלה ולא יוכשרו אלא למכתב עליהו מכילתות וכתבים להתלמד בהן אבל דבר מצוה לא. ובהדיא שנינו [מגילה ח' ע"ב] אין בין ספרין לתפילין ומזוזות אלא שהספרין נכתבין בכל לשון ותפילין ומזוזות [אינן נכתבות אלא אשורית] ר' שב"ג אומ' אף בספרין לא התירו שיכתבו אלא יונית ואם תאמר הר[י] הספרין [והתפילין והמזוזות] לא בעו שרטוט הרי לימדונו רבואתא טעמא דמילתא לפי שהתפילין נכתבין על קלף [דק מאוד] כדי שלא יהא כבד ואי משרטיט ליה מר הוא מתקריע וכן אמר רבנו עמרם בר [ששנה קלף לא בעי שר'] שאי אפשר לה לקבל שרטוט. הילכך הגויל שכותבין עליו ספר תורה הוא שכותבין עליו מזוזות ותפלין ובגמ' דבני מערבא במסכתא דמגלה [פ"א ה"ט] גרסי' ר' זעורה בש[ם] ר' אמי בר חיננא [ככתב ספרים כן כתב תפילין ומזוזה] ועוד קימא לן מזוזה שבלת' עושין אותה תפילין אבל תפילין שבלו אין עושין מהן מזוזות [אלמא שמעלין] בקודש [ולא מורידין] ושמעת מינה שעיבודן שוה ואי מי איתה דמזוזה על מצה מצה לתפילין מי מכשרינן אלא לאו שמע מינה כדקאמרינן דמצות מזוזה להיכתב על דוכסוסטוס שלגויל המעובד ותפילין על הקלף הנקלף ממנו והני מילי למצוה דתניא [שבת ע"ט ע"ב] הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף ומזו[זה] על דוכסוסטוס אבל אם שינה וכתב את המזוזה על הקלף בדיעבד כשר דהכי תריצנה לשמעתא דרב דאמ' קלף הרי כדוכ[סוס]טוס מה דוכסוסטוס כותבין עליו תפילין קלף כותבין עליו מזוזה דקימא לן כמעשה דר' מאיר דאמ' ר' שמעון [בן אל]עזר ר' מאיר היה כותבה על הקלף מפני שמשתמרת אפילו הכי לא הוכשר במזוזה אלא קלף הראוי לתפילין אב[ל] עור המצה מאן מכשיר ואף שהכשירו במזוזה שנכתבת על הגויל ועל דוכסוסטוס ועל הקלף הני מילי במזוזה אבל [בתפי]לין לא מכשרינן למכת[ב] אלא על קלף בלבד. ובפ' אמר להן הממונה [יומא פ"ג ה"ו] גרסי בני מערבא תני עור שעיבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה רש"ב גמליאל אוסר אמ' ר' יוסי הוינן סברין למימר מה פלגין להדיוט הא לגבוה לא מן מה דתני אבני קדש ובקדש ייחצבו בגדי קדש צריך וגו' אמ' הדה אמרה אף לגבוה פליגין עד כן לא פליגי אלא בעור אבל במצה ליכא למן דשרי ורבינו סעדיה גאון ז"ל אמר ופירוש דוכסוסטוס גויל שנקלף ממנו קלף ודבר רבינו סעדיה איצא פי כי תשא פי כתבה אלתורה עלה אלגויל עלה חסנה ק ולמא אד לם ימכננא אן נכתב אלתורה כתאבה תכון מסתויה מן דאכל ומן כארג פלדלך יכתב עלי אלגויל חתי לא תרי מן כארג מקלובה אלבתה. וכל מי שאומר חילוף הדברים הללו צריך להביא ראיה לדבריו ולא ימצא הרי לך פירוש מלאכת הגויל והקלף ודוכסוסטוס בעני[ן] ספר תורה ומגלה ותפילין ומזוזות כמה דסבירא לי וכמה שנתגלה לי בסיעתא דש[מ]יא וסר הספק ואיפסילו להו מצה וחיפא ודפתרא ונשאר הגויל והקלף בהכשירא ואם יוכל הסופר לשער שיעורי ספר תורה על הגויל בכל ענייניו בדוקא וקושטא הוא המצוה מן המובחר ואפילו עזרוהו חכמי דורו שהרי מצינו חכמים ראשונים היו יגיעים בו כדי שיזדמן להן כשיעור [חייו] אינן מקופחין שזכות גדולה היא והריני כותב לפניך כל חוקי מלאכת ספר תורה ומקבץ כל הלכותיו בראיות ברורות בכל ענייניו. ואם אינו יכול לכוין שיעוריו כי בודאי קשה הוא וצריך חכמה יתירה לפי שמצאתי מר רב קימוי ז"ל שכתב למקצת חכמים ששאלוהו בזה הדבר וכן השיב אותן בלשון הזה מה נעשה שאין בקי לעשות כן ארכו כהקיפו אל ירע לבכם על זאת כי אשר תבקשו הוא נפלא מכם. הילכך אם אי אפשר לו לכוין מלאכת הגויל כתיבתו על הקלף שקולפין מן הגויל המעובד לשמו שהוא קליש טפי עדיף שלא הצריכו בו שיהא הקיפו ששה טפחים כאורכו ולא דקדקו בשיעורי היריעות שלו דגרסינן [ב"ב שם] בפירוש שאלו את רבי שיעור ספר תורה בכמה אמ' להן בגויל ששה טפחים ובקלף איני יודע ובני מערבא גרסי לעניין שיעורי יריעות ובקלפים לא נתנו בהן שיעור ומשום רבינו יהודאי גאון ז"ל אמרו ובקלף כל מה שיכול לדקדק ידקדק וכל מה שאינו יכול לדקדק אינו נתפס על כך ורבינו נטרונאי ז"ל התיר לקרות בקלף לכתחלה בצבור וכולם לעיניין קלף שקולפין מן הגויל המעובד לשמו אמרו. ורבינו חננאל הרב הגדול ז"ל אמר ומלאכת כתיבת ספר תורה בגויל צריכה חכמה יתירה לשער שיגיע הקיפו כארכו דהא רב הונא לא נזדמן לו אלא אחד משבעים ומסורת בידינו להיות הגוילים נקיים עבים חזקים וכול' ואמר בלשון הזה ואע"ג דאמרינן בירוש' [מגילה שם] בקלפים לא נתנו חכמ' שיעור וכול' ור' אמר כששאלו אותו ספר תורה בכמה אמ' בקלף איני יודע דמשמע שכותבין ספר תורה על הקלף כיון דלא אשכחן שעשה כך אין מתירין לכתחלה לעשות בקלף בוא וראה שאפילו בדרך ש' טפח' לא אמרו אלא בגויל כההוא דאמ' [גיטין נ"ד ע"ב] ספר תורה שכתבתי לפל' גוילים שלו לא עיבדתים לשמן וכו' ומכל מקום מצוה מן המובחר אינה אלא בגויל עד כאן דברי רבינו חננאל הרב הגדול ז"ל ושמענו מכלל דבריו שמצות ספר תורה לכתבו על הגויל מיהו לא התיר לך לכתבו על הגויל אלא כשיהא ארכו כהקיפו ושיהו כל ענייניו ומלאכתו מכוונת כהוגן. ובמקום הדחק שאינו יכול לכוין הרי התיר הקלף מיהו אינו מן המובחר. והרי הבאתי כל דבריהם שלגאונים ורבואתא ואין בהם מי שפיקפק בספר תורה שלגויל ולא הקילו אלא בשיעור הקלף בלבד. ומדברי כולן כל אחד ואחד לא נתגלה לך בפירוש מלאכת הגויל והקלף וכבר ביררתי אותה לך. וצריך הכותב על הקלף [שי]כתוב במקום בשר דתניא כותבין על הקלף במקום בשר ועל הגויל במקום שיער ואינו רשאי לשנות ושאר כל ענייני ספר תורה שלקלף כל מה שיכול לדקדק ידקדק והנה כל מלאכת ספר תורה מחוברת הלכות ברורות לפניך.
ועיבור הגוילין שלספר תורה צריך שיהא עיבור שלם והוא דמליח וקמיח ועפיץ ולא יחסר משלשה דברים הללו כלום שהרי העור הנקרא דפתרא לא חסר אלא עפצא בלבד ואמרינן לעיניין מגילה [מגילה י"ז ע"א] כתבה על דפתרא פסולה כל שכן ספר תורה וכבר ביררתי ענייני העיבוד ומלאכתו והטעמים אלו בשאלה שנשאלתי בעניין הגויל והקלף בסייעתא דשמיא.
<h2>דף יט:</h2>
ואמ' מר רב פלטיוי ג' ז"ל כל מי שתופר יריעות של ספר תורה ושאר כתבי הקדש לא יתפור יריעה לחברתה מתחלתו ועד סופו אלא משייר שיעור גיליון משתי אצבעות למעלה ולמטה ותופר את האמצעין.
ולעניין שיור התפר גרסינן בפרק הקורא את המג' למפרע אמ"ר אבא בריה דר' חייא בר אבא אמ' ר' יוחנן שיור התפר הלכה למשה מסיני ומאחו לה אמוחא לא אמרו אלא כדי שלא יקרע.
ובמערבא [תני] להא שמ' מגלה נקראת [ה"ט] בר' בון ברי' י' דר' חייה בר בא [ר'] חייא בש' ר' יוחנן הלכה זה שהיא תופר צריך שישייר שלא יקרע אלא אם הלכה למה שלא יקרע ואם כדי שלא יקרע למה הלכה ופטורין ותניא מטילין במטלות מדובקין... והאי דקא גרסי בני מערבא וטולן במטלית מפרש בבריתא דספרים [עי' פ"ב הי"א] דתניא ספר שנקרע מלמעלה תופרין אותו מלמטה תופרין אותו מלמעלה ומלמטה תופרין אותו חוץ לכתב אין טולין עליו מטלית ואין דובקין אותו בדבק ר' שמעון בן אלעזר אומ' טולין עליו מטלית ודובקין אותו בדבק ושוין שאם תפר כל שהוא שטולין עליו מטלת ודובקין עליו את הדבק ספר שהותר תפר שלו יחזור ויתפור שנייה יחזור ויתפור שלישית לא יגע בו ופירש מר רב האיי גא' פום בר מר רב דויד ז"ל הכי ספר תורה שנקרע טולה עליו מטלת מבחוץ היאך טולה עליו מטלית מכוין קרעים וכתב שבהם זה בעד זה ועושה מטלית ממין הספר ושורה קימוס במים ונותן על המטלת ומדביקה על הקרע כמידתו מבחוץ ומחזקו.
<h2>דף כה:</h2>
ולעניין כתיב וקרי דכתי' במצחפאות אין כותבין בספר תורה אלא הכתוב בלבד אבל הקרי אין כותבין אותו דעל פה הוא ולא ניתן ליכתב. ובפרק אין בין המודר הנאה במסכת נדרים [ל"ז ע"ב] אמרינן אמ' ר' יצחק מקרא סופרים ועיטור סופרים וקריין ולא כתיבין וכתיבין ולא קריין הל' למשה מסיני. ובסוף מסכ' דמגלה [כ"ה ע"ב] גרסינן תנו רבנן כל המקראות הכתובין בתורה לגנאי קורין אותן לשבח כגון ישגלנה ישכבנה בעפלים בטחרים וכול' מכלל דמיבעי ליה לסופר למכתב יתהון הכי כדכתיב דהני דקריין ולא כתיבין חובת הקורא הן בלבד שיאמר אותן על פה ולא ניתנו להיכתב. וגרסינן בפרק יש בקרבנות הצבור במס' תמורה [י"ד ע"ב] דרש יהודה בר נחמני מתורגמאניה דריש לקיש כתי' כתב לך את הדברים האלה וכתי' כי על פי הדברים האלה לומר לך דברים שעל פה אי אתה רשאי לכתבן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרן על פה והני דכתיבין ולא קריין קרו לה רבנן מסורת והני דקריין ולא כתיבי קרו לה מקרא ואיפליגו ביש אם למקרא ויש אם למסורת בגמ'.
<h2>דף כז.</h2>
ובמגילה בפ' בני הע[יר] גרסינן אמ' ר' יוחנן מש' ר' מאיר אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אש[ה] [ביבמות] [ס"א ע"ב] (בקידושין) גרסינן אין [לו בנים] נושא אשה דבת פר[יה] ורב[יה] [יש לו] בנים נושא אשה דלאו בת פריה ורביה ונפקא מינה למכור ספר תורה ו... ופי'... גא' אין לו בנים מוכר [ספר] תורה ונושא אשה דבת פריה ורביה יש לו בנים נושא אשה דלאו בת פריה ור[ביה].
<h2>דף לב.</h2>
וגרסינן בפרק בני העיר אמ' ר' שפטי אמ' ר' יוחנן הגולל ספר תורה יעמידנו על התפר אמרי לה משום חילא ואמרי לה כדי שלא יקרע ואמ' ר' שפטיי אמ' ר' יוחנן הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ ואינו גוללו מבפנים וכשהוא מחדקו מחדקו מבפנים ואינו מחדקו מבחוץ פיר' כשהו גולל את הכרך החיצון שאוחזו בידו שאם יגלול על הכרך הפנימי כשהו בחיק נמצא נופל הכרך החיצון על הארץ וכשהוא מחדק מחזקו והכרכין שניהם נתונין בתיק ומקצת הגאונים פירש פיר' כשהוא מניחו בחיקו לגלול יזדהר ויגלול מן הכרך שאצל ארכובותיו ולא מן הצד שכלפי לבו שאם יעשה כן יפול הכרך החיצון ויתגלגל לחוץ ואמ' ר' שפטי אמ' ר' יוחנן עשרה שקראו בתורה גדול שבכולם גולל ספר תורה דאמ' ר' יהושע בן לוי עשרה שקראו בתורה הגולל ספר תורה מקבל שכר כנגד כולן וב[ברי]תא דספרים [פ"ג ה"י] תני הגולל ספר תורה גוללו כנגד התפר אבל לא כנגד היריעה ולא ישמיט אדם ספר תורה מתיקו ויחלצנו אבל מח[דק]ו מאחוריו והנותן ספר תורה לחברו לא יתננו אלא בימין והמקבלו לא יקבלנו אלא בימין שכשניתנה תורה למשה בסיני לא ניתנה תורה אלא בימין שנא' מימינו אש דת למו.
תניא בפרק השותפין בבא בתרא כל הספרין גוללין לתחילתן וספר תורה ניגלל לאמצעיתו ועושה לו שני עמודין אחד מיכאן ואחד מיכאן אמ' ר' אלעזר כך מנהגן שלאנשי ירושלם שהיו עושין לסיפריהן כך ובמגלה [פ"א ה"ט] גרסי בני מערבא ועושין עמוד לספר בסופו ולתורה מיכאן ומיכאן לפיכך גוללין את הספר לתחילתו ואת התורה לאמצעיתה ר' שמואל ר' זעורה בש' ר' חייה בר יוסף ואפילו שתי ירעות פיר' האי דאמרינן לאמצעיתו לאו לאמצעיתו ממש אלא אפילו שתי יריעות מצד אחד ושתי יריעות מצד אחר סגיא ר' זעורה שמואל בר שילת בש' כהנא ובלבד במקום התפר.
ולעיניין כבוד ספר תורה גרסינן בפרק בני העיר אמ' ר' פרנך אמ' ר' יוחנן כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום בלא אותה מצוה פיר' לפי שעבר על מצוה דרבנן ועל הא שמעתא דר' פרנך סמכי רבנן דגזרי על הידים הבאות מחמת ספר תורה והיא גזירה אחת משמונה עשר דבר שגזרו בו ביום ובמסכתא דשבת בפרק יציאת השבת [י"ד ע"א] גרסינן התם והספר ספר מאי טעמ' גזרו ביה רבנן טומאה אמ' רב משרשיה בתחלה היו מצניעין אוכלין דתרומה אצל ספר תורה אמרי האי קדש והאי קדש כיון דחזו דקאתו לידי פסידה גזרו ביה רבנן ט[ומא]ה וידים מפני שהידים עסקניות הן [אמרו] אף הידים הבאות מחמת ספר תורה פוסלות את התרומה מאי טעמ' משום דר' פרנך דאמ' ר' פרנך כל האוחז וכול' ובפרק בני העיר גרסינן אמ' ר' ינאי בר בריה דר' ינאי סבא משמיה דר' ינאי רבה מוטב תיגלל המטפחת ואל יגלה ספר תורה. ופירש מר רב הונאי בר יוסף דקאמרינן האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום אלא גוללו במטפחת ואם תאמר נכנסת המטפחת בין גויל ונגללת עם ספר תורה וצריך להוציאה בידו מבין הגוילין ויש לו לספר תורה כע[י]ן ביזויין מוטב שיגלל מטפחת ואל יגלה ספר תורה ושמעת מינה דעיקר גזירה משום כבוד תורה הוא ומשום חיבתה ולא מיבעיא ספר תורה דאסור למינקטיה ערום אלא אפילו כל כתבי הקדש מטמאין את הידים ובמסכת ידים [פ"ד מ"ו] במשנתינו שנינו אומרין צדוקין קובלין אנו עליכן פרושין שאתם אומרין כתבי הקדש מטמאין את הידים וספרי המירס אינן מטמאין את הידים אמ' ר' יוחנן (יוחנן) בן זכאי וכי אין לנו על הפרוש' אלא זו בלבד הרי הן אומרין עצמות החמור טהורין ועצמות יוחנן כהן גדול טמאין אמרו לו לפי חיבתן היא טומאתן שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תורוודות אמר להן אף כתבי הקדש לפי חיבתן היא טומאתן וספרי המירס שאינן חביבין אינן מטמי[א]ין את הידים ולא מיבעיא כתבי הקדש למטמא את הידים אלא אפילו הגיליון שבספר נמי מטמא את הידים שכן שנינו במסכת ידים [פ"ג מ"ד] נמי גיליון שבספר שמלמעלה ומלמטה ושבתחלה ושבסוף מטמא את הידים ר' יהודה אומ' שבסוף [אינו] מטמ[א] [עד ש]יעשה לו עמוד ואפילו תיק שלספר תורה והתיבות נמי מטמא את הידים ואסור [לאחזם] ערום ובתוספתא דר' חייא [ידים פ"ב ה"ה] משכחת לה דתניא תיק שלספר ותיבה שלספר ומטפחות ספר... טהורות מטמאות את הידים בפרק בני העיר גרסינן אמ' ר' זירא אמ' רב מתנא הלוחות והבימות אין בהם משום קדושה ופירש רבינו חננאל ז"ל החלק שלמעלה ושלמטה ושלבין... [ק]דוש[ה] כלומ' יכלה ויגנוז ויחתך החלק שבו אין בו משום קדושה... ספר שמלמעלן ושמלמטן וכול' ואני בעניותי סבירא שפיר' ש... ש... ע... גדולה וממה שאמרנו בסופה ובימה שלעץ ומסתייע... פירוש... בפרק בני העיר ר' יהודה בש' שמואל בימה ולווחין אין בהן... קדושה... קדושת בית הכנסת על האי פירושא בתרא סמכינן ובבריתא... חדש... שלהן מותר ישנים מקק שלהן יגנז וגרסי' בני מערבא... [מו"ק פ"ג ה"ב] הני מטפחות ספרין אין מכבסין אותן במי רגלים אבל מכבסין...
